בהג`ת נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל ואח'

פסק דין

1.מבוא ורקע כללי:

השאלה העומדת להכרעתנו בפסק דין זה, הינה זכאותו של המערער להיכלל בהסדר פנסיה תקציבית, על אף שחלפו למעלה מ-6 חודשים ממועד שחרורו מצה"ל (4/11/04) למועד גיוסו למשטרת ישראל (16/6/05), והאם יש מקום להתערבות בית הדין בהחלטה שלא יכלל בפנסיה תקציבית.

הליך משפטי זה החל כ"הודעת ערעור עפ"י סעיף 43 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל –1970 (להלן:"חוק הגמלאות"), על החלטת הממונה על הגמלאות שלא להכלילו במסגרת פנסיה תקציבית.

יצויין כי ככלל, בהליכים של "ערעור" כמעין זה, לא מתקיים בד"כ הליך של שמיעת הוכחות. יחד עם זאת ולאור רגישותו של התיק וחשיבותן של העובדות כהוויתן, ולאור העובדה שהצדדים היו חלוקים בשאלות עובדתיות הנוגעות ללב המחלוקת– התקיים הליך הוכחות בתיק זה.

לדיון ההוכחות הוזמנו שני נציגי ציבור. נציג ציבור אחד לא הגיע. על מנת למנוע ביטול זמן ועינוי דין – קויים הדיון בהיעדרו.

מטעם המערער העידו: המערער בעצמו והגב' רימונה עמר, מאבחנת בלשכת גיוס (כיום וגם בתקופה הרלוונטית להליך זה). מטעם המשיבה העידו: הגב' אילנה שקד, אשר שימשה במועדים הרלוונטים כראש מדור תכנון באגף משאבי אנוש במטה הארצי של המשטרה וכיום בתקפקיד ראש לשכת הגיוס המרכזית של משטרת ישראל (המהווה חלק מאגף משאבי אנוש) והגב' אלה שושנה, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית להליך זה כראש היחידה לתכנון שכר באגף משאבי אנוש.בהסכמת הצדדים, נשמעה תחילה עדותה של הגב' רימונה עמר, אשר נשמעה מבלי שהוגש קודם תצהיר מטעמה.

2. העובדות הרלוונטיות לעניינו כעולה מכתבי הטענות::

א.המערער, משתייך לעדה הדרוזית, שירת שירות סדיר בצה"ל (חובה וקבע) , החל מיום 23/11/95 ועד ליום 4/11/04 והשתחרר בדרגת סרן.

ב.באפריל 2004 (בטרם השתחרר מצה"ל) פנה המערער למשטרת ישראל, על מנת להתעניין בעניין גיוסו לשורות המשטרה. בחודש אוקטובר 2004 החל במסלול גיוס למג"ב. בפברואר 2005 הפסיק המערער, ביוזמתו, את המסלול, וביקש לבחון את התאמתו לתפקיד חוקר במשטרת ישראל. סמוך לאחר מכן, ביקש להתגייס לשורות המשיבה.

ג.המערער עבר עבירת תנועה, ובמסגרתה הועמד לדין בבית המשפט לענייני תעבורה בעכו. גזר דין בהליך ת 5224/05 ניתן בבימ"ש לענייני תעבורה ביום 9/5/05. אין חולק כי לא היה בגזר הדין כדי למנוע את גיוסו למשטרה.

ד.במרץ 2005 נבחנה התאמתו של המערער לתפקיד חוקר במסגרת המשטרה ("המשטרה הכחולה"), וביום 16/6/05 התגייס למשטרה. מאז משרת המערער כחוקר במפלג מיעוטים בימ"ר ירושלים.

ה.המערער ביקש להיכלל במסלול של פנסיה תקציבית, אך הדבר לא אושר לו, לאור ה"פער" בין מועד שחרורו מצה"ל - 4/11/04 - לבין גיוסו בפועל למשטרה ב- 16/6/05. עפ"י הוראות חוק הגמלאות פער של יותר מששה חודשים בין שחרורו מצה"ל לבין גיוסו למשטרה שולל את הזכאות להיכלל בפנסיה תקציבית.

ו. ביום 1/9/06 פנה המערער לראש אמ"ש – משטרת ישראל בכתב בעניין אי הכללתו בפנסיה תקציבית (נספח ב' לכתב הערעור). פניית המערער הועברה לבחינתו של הממונה על השכר במשרד האוצר (כך עולה למעשה מתשובתה של הגב' לוי, סנ"ץ, רמ"ד תנאי שכר, מיום 30/1/07). בתשובתה צויין כי הממונה על השכר במשרד האוצר השיב לבקשת המערער בשלילה – וזאת בשל העובדה כי אינו עומד בקריטריון של סעיף קטן (ד) לחוק הגמלאות, בדבר הפסקה שאינה עולה על שישה חודשים בין "שירות" ל"שירות" במערך כוחות הביטחון (בעניינו – בין השירות בצה"ל לבין השירות במשטרה).

ז. ביום 14/11/07 פנה המערער, באמצעות בא כוחו, במכתב לממונה על השכר במשרד האוצר, בו שב והעלה את טענותיו בעניין זה (נספח ד' לכתב הערעור). פניה זו לא נענתה כלל, על אף שנשלחו גם "תזכורות" בכתב מטעם ב"כ המערער ועל כן הוגשה תביעה זו לבית הדין.

ח.הצדדים חלוקים בשאלה: בעטיו של מי נוצר פער זה – והאם יש רלבנטיות לשאלה זו, או שדי בעובדה שאחר את המועד, כדי לקבוע שהחלטת הממונה הייתה נכונה. הצדדים חלוקים גם בשאלה האם מועד גיוסו למשטרה נבע מהיעדר מיכסת גיוס (כטענתו, וכפי שהוסבר לו אז), או מסיבות הקשורות להליך בתיק התעבורה.

ט.מוסכם בין הצדדים כי על מנת שהמערער יעמוד בתנאי החריג הנקוב בסעיף 108 ח' לחוק הגמלאות (הפסקה של 6 חודשים בין שירות לשירות)– היה על המערער להתגייס לשורות המשטרה לכל המאוחר ביום 3/5/05.

3.טיעוני הצדדים בתמצית:

א.לטענת המערער, הליך גיוסו למשטרה התעכב בעטיים של המשיבים, ולא מסיבות הקשורות אליו, וכי לא הייתה לו כל שליטה על עיכובים אלו. כמו כן מבקש בא כוחו לתת פרשנות תכליתית להוראת החוק הנ"ל, בדבר הפסקה בין שירות לשירות, באופן שיש לראות את המערער כמי שלא חלפה תקופה של 6 חודשים בין שירות לשירות. זאת, משני טעמים עיקריים: האחד, המערער החל בחודש אוקטובר 2004 הליך של גיוס למג"ב (הליך שהופסק ביוזמת המערער -אשר העדיף את המשטרה הכחולה - ועל כן לא גויס כמתוכן בחודש 3/05), והאחר הוא, שמבחינתו, היה מוכן ומזומן להתגייס למשטרה כבר בחודש 4/05 – אולם המשטרה היא זו שעיכבה את גיוסו (מטעמים של מכסת גיוס) ועל כן, גוייס לבסוף רק ב 16/6/05 – דהיינו כחודש ו- 11 יום בלבד לאחר תקופת ה-6 חודשים מאז שחרורו מצה"ל.

ב.מנגד טוענת המשיבה כי המערער גוייס בפועל, לאחר שמלאו 6 חודשים מיום שחרורו מצה"ל ועל כן אינו עומד בדרישות החוק להיכלל בפנסיה תקציבית, ודי בכך כדי לדחות את טענותיו. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, לגרסת המשיבה, טענת המערער בדבר גיוסו "המאוחר" (בחלוף 6 חודשים) מחמת "מכסת גיוס" – אינה נכונה. גיוסו של המערער עוכב בשל העובדה שבחודש 3/2005 נודע למשיבה כי כנגד המערער תלוי ועומד הליך משפטי בבית המשפט לתעבורה בעכו, ולכן בהתאם לנוהלי הגיוס במשטרת ישראל – לא ניתן במצב שכזה לגייס מועמד. רק ביום 11/5/05 המציא המערער אל לשכת הגיוס את גזר הדין שניתן בהליך הנ"ל (מיום 9/5/05). כלומר, כשבוע ימים לאחר שחלף המועד האחרון בו יכול היה המערער להיכלל במסגרת הסדר הפנסיה התקציבית אילו גוייס למשטרה). לפיכך, אין המערער זכאי להיכלל בפנסיה התקציבית. יצויין כי במסגרת העדויות הועלו טענות נוספות שהצדיקו – לטענת המשיבה – את גיוסו המאוחר למשיבה (אישור קב"ט ודפ"ר) – אולם טענות אלו לא הועלו במסגרת כתבי הטענות.